למה רוב מנורות החדרים האמבטיים נהרסות (ואיך אנחנו מתקנים זאת)
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. בגלל האדים הרבים שנוצרים בעת רחצה במים חמים, ובגלל שינויי הטמפרטורה הדרסטיים, חדרי האמבטיה הופכים למעין “חדרי עינויים” עבור הרכיבים האלקטרוניים.
אפשר היה פשוט להסתכל על רמת העמידות של המנורה בפרטים הטכניים ולהסתפק בכך. אבל זו לא הדרך שלנו. במקום זאת, אנחנו מבדקים כל משלוח של מנורות בתנאי חום ולחות גבוהים. אנחנו מנסים לגרום להן להיהרס בכוונה, כדי לראות בדיוק איפה הן נשברות.
בעיית ה“נשימה”
הבעיה היא שאדי המים מצליחים לחדור פנימה. כאשר המנורה מתחממת ל-500°C ואז מתקררת, האוויר בתוכה מתרחב ומתכווץ. זה כמו שהמנורה “נושמת”. נשימה זו מושכת את האוויר הלח ישר אל החיבורים החשמליים של המנורה.
אם החיבורים אינם אטומים, אפילו בשליש מילימטר, הלחות תפגע בחוטי הטונגסטן או בחיבורים החשמליים. כתוצאה מכך עלולה להתרחש חמצון או קצר חשמלי, והמנורה תיהרס הרבה לפני הזמן הצפוי. זו בעיה מעצבנת, וזה בדיוק מה שאנחנו מנסים למנוע.
מה אנחנו בודקים באמת
אנחנו מדמים שנים של שימוש אמיתי על ידי החזקת המנורות בתנאי לחות גבוהה במשך מאות שעות. אנחנו לא רק מקווים לטוב ביותר; אנחנו מחפשים שלוש בעיות ספציפיות:
החיבורים: אנחנו בודקים האם החיבורים נשחקים או נשברים לאחר חשיפה לחום.
הקורוזיה: אנחנו מודדים את ההתנגדות החשמלית בחיבורים. אם הערכים עולים, אנחנו יודעים שהציפוי של החיבורים נהרס.
הזכוכית: צינורות הקוורץ עלולים להישבר אם החיבורים שלהם דוחסים אותם יותר מדי, במיוחד כאשר הטמפרטורה משתנה במהירות בחדר לח.
האיזון הנדרש
אולי תתהו למה אנחנו לא פשוט מאטמים את כל המנורה בפלסטיק. אם נעשה את זה, נכלא את החום בתוך המנורה. החום הזה עלול לגרום לעיוות של המנורה או לפגיעה בחוטים החשמליים שבתוכה. זו בעיה שצריך לפתור.
כדי לפתור זאת, אנחנו משתמשים בחומרי סיליקון עמידים בחום. הם מסייעים למנוע חדירת מים, אך עדיין מאפשרים לחום לצאת החוצה. כל עוד נשאיר מעט מקום לאוורור בעת ההתקנה, נקבל מנורה שתוכל לעמוד בתנאי החום והלחות של חדר האמבטיה.