תיקון אותם “נקודות קרות” מעצבנות בתהליך החימום של חומרי זכוכית
אם עבדתם פעם עם זכוכית בעלת צורה מוזרה – למשל, צווארים צרים או בסיסים עמוקים ומעוקלים – אתם יודעים עד כמה זה מסובך. אפילו במכונות חיתוך CNC או בתנורים טובים, החום לא תמיד מגיע למקומות הנכונים. כתוצאה מכך נוצרות “נקודות קרות”, שבהן הזכוכית נשארת קרה מדי – ודווקא שם נוצרים לחצים על הזכוכית.
כדי לתקן זאת, אנו משתמשים במנורות חימום באמצעות קרינת אינפרא-אדום. במקום להסתמך על האוויר כדי להעביר את החום, מנורות אלו שולחות אנרגיה ישירות אל תוך הזכוכית. זו הדרך היחידה לוודא שכל פינה בזכוכית תקבל את החום הנדרש, וכך להפחית את הלחצים על הזכוכית.
הגדרת החום הנכון
הטריק הוא להשתמש בהרבה כוח בשטח קטן. אנו משתמשים במנורות עם חוטי טונגסטן בעלי צפיפות גבוהה. למה? כי זה מאפשר לנו לחמם את הזכוכית ביעילות, מבלי להצטרך להצמיד את המנורה ישירות לזכוכית – שזה יכול לגרום לנזק.
כמובן, זו בעיה של איזון. ניתן לשנות את האורך והמתח כדי שהם יתאימו לגודל הזכוכית, אך אי אפשר להגזים. אם נשתמש ביותר מדי כוח על חלק גדול של זכוכית, ייווצרו “נקודות חמות” שעלולות לפגוע בזכוכית. צריך למצוא את האיזון המושלם בין צפיפות הכוח לבין מהירות התנועה של הזכוכית.
הרכיבים הדרושים
אנו משתמשים בקוורץ בעל טווח טהור כדי לייצר את המנורות. הסיבה פשוטה: הקוורץ אינו סופג את החום. הוא מאפשר לקרינת האינפרא-אדום לעבור ישר אל הזכוכית.
לגבי מיקום המנורות – המיקום הוא הכל. אנו מסדרים אותן במבנה רב-זוויתי, כך שהזכוכית תיחמם מכל הכיוונים. ומכיוון שהמנורות עלולות להישרף עם הזמן, אנו משתמשים בחיבורים סטנדרטיים. זה מאפשר להחליף את המנורות במהירות, במקום לבזבז זמן רב על כך.
החיסרונות
היתרון הגדול של מנורות אינפרא-אדום הוא המהירות שבה הן פועלות – הן נדלקות ונכבות כמעט מיד. לעומת זאת, סלילים רגילים לוקחים זמן רב להתחמם, וזה יכול להפריע לתהליך העבודה.
אך יש גם חיסרון: מנורות אלו רגישות. אם המתח החשמלי משתנה או יש עליות פתאומיות במתח, החוטים של המנורה עלולים להישרף מהר מדי. כדי למנוע זאת, יש צורך לחבר את המנורות למקור חשמל יציב. זו השקעה קטנה שיכולה לחסוך הרבה טרחה בהמשך.